הברון דומיניק ז'אן לארי נחשב בעיני רבים לאבי רפואת החירום והרפואה הצבאית המודרנית. הוא נולד ב-1766 בצרפת, לאב סנדלר, התייתם משני הוריו בגיל 3, וגדל אצל כומר. בגיל 13 עבר לגור עם דודו, שהיה פרופ' ומנתח בבית חולים. לארי הצטרף כשוליה, ובגיל 21 סיים התמחות מלאה של שש שנים בכירורגיה שלאחריה הצטרף לצי הצרפתי כמנתח.

בהמשך עבר לצבא והוצב באיטליה. באותם ימים, הכוחות הרפואיים נפרסו כ-4 קילומטר מאחורי הכוחות הלוחמים. המשמעות הייתה שחלק מהפצועים הגיע לאחר יותר מיום, וחלק ניכר מת בדרך.

לארי תכנן ועיצב יחידת פינוי עילית שנקראה "האמבולנס המעופף". היחידה הורכבה מ-340 איש, וכללה מרכבות סוסים קלות ומהירות, עליהן הונחו מזרנים מרופדים, ציוד רפואי, ובולמי זעזועים מיוחדים. על אלו הוצבו צוותי פינוי נמרץ - שמטרתם להגיע לנקודת הפציעה, להעמיס את הפצועים הקשים ביותר, לטפל בהם תוך כדי רכיבה (כולל ביצוע קטיעות ירך וניתוחים אחרים), ולפנותם לכוחות הרפואה הפרושים.

לראשונה, לארי פסק כי יש לטפל בפצועים לפי חומרת הפציעה ולא עפ"י דרגתם הצבאית, והשתייכותם לכוחות ידידותיים או אויבים. בקמפיין של נפוליאון במצרים, נתקלו מרכבות הסוסים בקשיי עבירות וסיבולת, ולכן הוחלפו במרכבות גמלים.

בקרבות מול הפרוסים, לארי טיפל תחת אש, איבד כשני שליש מ-826 המנתחים שלו, ובהמשך נשבה. הגנרל הפרוסי ששבה אותו התייחס אליו טוב מכיוון שלארי הציל את חיי בנו כאשר זה נפצע ונשבה. לכן, לארי מונה לרופא של האסירים הצרפתיים הפצועים.

למעט תרומתו לפינוי הנמרץ, צרב והטרה פצעים, שאב תפליטים פריקרדיאליים, ניקז חזי דם וגילה כי חימום מהיר מדי בפגיעות קור מחמיר את מצב הפצוע. כבר אז, נמנע לארי מביצוע אינטובציה ומתן קריסטלואידים לפצועים בטרום בית החולים. הוא נפטר בגיל 77, ליבו קבור בכספת בבית החולים הצבאי הקיים גם כיום בפריז.