מערכות ממוחשבות לאיסוף ותיעוד נתונים של פצועים בבתי חולים (רשומות טראומה) החלו לפעול בשנות ה-70. מאגרי מידע אלו, שנועדו במקור לשימוש פנימי, הפכו לפרקטיקה שגורה במרבית מרכזי הטראומה. הלקחים ממאגרים אלו הובילו לירידה דרסטית בתמותת הפצועים בבית החולים.

רשומות טראומה בטרום בית החולים הן עניין נדיר. הרשומות הקיימות סובלות ממיעוט מידע ואיכות נמוכה. המחסור במידע מטרום בית החולים עיכב ומעכב את השיפור בטיפול בפצועים בשטח. עובדה זו מצערת, לאור כך שחלק ניכר מהתמותה בטראומה, ובמתארים צבאיים מרביתה, מתרחשת טרם הגעה לבית החולים.

רשומות הטראומה הצבאיות הקיימות בעולם מועטות וכוללות בעיקר מידע מבתי חולים צבאיים. בצבא ארה"ב, רשומת הטראומה הייעודית לטרום בית החולים פעלה רק בשנים 2013-2014 וכוללת נתונים על 705 פצועים בלבד. בצבא בריטניה, קיימת רשומת טראומה החל מ-2003 מרמת הפלה"ק המנתח בלבד. פיתוח רשם הטראומה של צבא נאט"ו החל לפני יותר מעשור ועדיין אינו בשל. אצל ההולנדים, מספר מאגרי מידע מאולתרים שונים שולבו לתוך רשם טראומה רטרואקטיבית.

מערכת ניטור הפצועים הצה"לית (המנפ"צ, בפה דגושה ובמלרע) בולטת בהשוואה לרשומות האחרות. המערכת, שהחלה לפעול ב-1997, כוללת קרוב ל-20,000 פצועים. הייחוד שלה בכך שהיא כוללת נתונים מנקודת הפציעה, לרבות מדדים חיוניים, פרוצדורות שבוצעו, ותרופות שניתנו – הממולאים בטופס 101 במהלך הטיפול. עם השנים, איכות הנתונים המוזנים עולה בעקביות.

בזכות ההזנות האיכותיות במערכת, הופקו לקחים רבים המופיעים באגרות הטראומה ובעדכונים השוטפים. למדנו שאחוז ההצלחה בביצוע אינטובציה בשטח נמוך, שאין תועלת בניסיונות אינטובציה ופתיחת וריד לאחר הניסיון השלישי, למדנו שיש מקום לשימוש רב יותר במשככי כאב ובחסמי עורקים, ושאנחנו מבצעים מספר רב של אינטובציות מיותרות.

לסיכום, המידע מטרום בית החולים קריטי להפקת לקחים, שיפור הטיפול בפצוע, והצלת חיים. מערכת ניטור הפצועים הצה"לית, המוזנת על ידי המטפלים מהשטח, הובילה לשיפורים משמעותיים בטיפול בפצוע.