בעשורים האחרונים ירדה לראשונה התמותה בשדה הקרב לאחוזים חד ספרתיים. נכון לדצמבר 2017, התמותה באפגניסטן עמדה על 8.6%. התמותה בצוק איתן הייתה דומה ועמדה על 9.2%. זאת למרות שמדדים שונים לחומרת הפצועים לא ירדו ואף עלו.

בדומה לנתונים מישראל, גם בעיראק ואפגניסטן מרבית התמותה הייתה בטרום בית החולים. בעוד התמותה בבית החולים כמעט ולא השתנתה לאורך השנים, התמותה בטרום בית החולים פחתה.

הירידה העיקרית בתמותה הייתה בקרב הפצועים הקשים ביותר, בעלי מדד Injury Severity Score (ISS) של 25 ומעלה. למעשה, פצועים אלו שרדו פי שלושה מבעבר.

מכיוון והסיבה המרכזית למוות בר-מניעה הינה דימום, מחקר מצבא ארה"ב יצא לבדוק את הקשר בין התערבויות שונות בפצוע המדמם לבין תמותה. ההתערבויות שנבדקו היו הנחת חסם עורקים על פציעות גפיים, מתן מוצרי דם מכלל הסוגים, ופינוי מהיר למרכז בעל יכולות כירורגיות.

בהשוואת התקופה המאוחרת לתקופה המוקדמת, נחסכו 3,672 מקרים של תמותה. מתוכם, 474 יוחסו לשימוש בחסמי עורקים, 873 למתן מוצרי דם, ו-275 לפינוי המהיר. סה"כ ההתערבויות שנבדקו *הסבירו 44% מהירידה בתמותה, וזאת למרות עלייה משמעותית בשיעור פגיעות הראש לאורך השנים.

המחקר אינו יכול לקבוע האם הקשר בין ההתערבויות לבין הירידה בתמותה הוא קשר ישיר, ובהחלט ייתכן שלגורמים אחרים שהשתפרו במהלך הזמן יש תרומה גם הם לירידה בתמותה. יחד עם זאת, בשילוב מחקרים קודמים וההיגיון הביולוגי, הנתונים מרמזים כי להתערבויות אלו השפעה ישירה על שרידות הפצועים בשדה הקרב.

לסיכום, הנחת חסמי עורקים, מתן מוצרי דם, ופינוי מהיר קשורים לירידה דרמטית בתמותה של פצועים בשדה הקרב.