החובשים הינם עמוד התווך של חיל הרפואה. תפקידם היה ועודנו להעניק טיפול מיידי ומציל חיים. סמכויות החובש מעוגנות בהוראת קרפ"ר מספר 200.001 (מצורפת מתוכה טבלת סמכויות בפציעות). לחובשים עשויים להיות מספר תפקידים עיקריים בטיפול בפצוע בצוות:

1. החובש הלוחץ – חובש זה יאתר דימומים, יעצור אותם באמצעות חסם עורקים, תחבושת המוסטטית ותחבושת אישית, (לחץ ישיר תמיד מועדף על לחץ עקיף), במידת האפשר. ידווח למטפל הבכיר ולחובש המנטר על פציעות ועל טיפולים, שביצע. כמו כן יכין את הפצוע לפינוי וישיג גישה ורידית.

2. החובש המנטר – חובש זה ינטר ויתעד באופן כמותי את המדדים החיוניים של הפצוע. באחריות חובש זה לוודא כי הפצוע מחובר לאמצעי הניטור – מד סטורציה, מד לחץ דם וכד'. ינטר באופן רציף הכרה, דופק, סטורציה, נשימות, לחץ דם, כאב וכד'. יתעד את פרטי הפצוע, הפציעה, הטיפול והפינוי בטופס 101. יעדכן את המטפל הבכיר במדדים באופן עיתי, ובכל חריגה מגבולות הנורמה. יוודא העברת המידע וטופס ה-101 לדרג הטיפול הבא בין אם צוות אזרחי, צוות צבאי אחר, או בית חולים. לעיתים, חובש זה יהיה אחראי גם על דיווח האירוע ברשת הקשר וחבירה לפינוי.

3. החובש המסייע – חובש זה נצמד למטפל הבכיר ומבצע את הוראותיו. פורס פרוצדורות, מכין את הציוד כגון הסקשן החמצן והאמבו, מגיש ציוד, שואב תרופות, ומקבע פרוצדורות.

חלוקת התפקידים מתחילה כבר בתדריך בנסיעה לאירוע, ויש לתרגל אותה בהתאם למבנה הצוות גם באימונים. כל חובש צריך לדעת טרם ההגעה לאירוע מה תפקידו, איזה ציוד עליו לקחת ולהחזיר לאמבולנס, מה הפעולות שמצופה ממנו לעשות, ומה הוא מצופה לדווח.

לסיכום, לחובשים תפקידים רבים ומגוונים בטיפול בפצוע בצוות. על כל חובש להכיר לעומק את התפקידים השונים, הפעולות והציוד – ולזכור כי רק עבודת צוות יעילה תציל את הפצוע.