נכון לכתיבת שורות אלה, שני תרחישי הייחוס הרדיולוגיים העיקריים אליהם נערכים בעולם 🌎 הינם אירוע טרור רדיולוגי במתאר של "פצצה מלוכלכת" ותקלת כור. ☠

בתרחישים כאלה עיקר הפציעות 🤕 הצפויות הינן קונבנציונליות כתוצאה מחומר הנפץ או הפיצוץ. הנזקים הרדיולוגיים יהיו כתוצאה משלושה סוגי חשיפות לחומר הרדיואקטיבי: 1⃣ חשיפה לשדה קרינה, 2⃣ חשיפה פנימית ו-3⃣ חשיפה חיצונית.

חשיפה פנימית תיגרם על ידי שאיפת חלקיקים נשימים רדיואקטיביים או דרך חדירה לזרם הדם והרקמות דרך פצעים ("זיהום פנימי"). חשיפה חיצונית תגרם על ידי כיסוי העור והביגוד באבק רדיואקטיבי ("זיהום חיצוני") ו חשיפה לשדה קרינה תגרם בעקבות נוכחות פיזית של הפצוע בסמוך למקור קורן עוצמתי בסביבתו.

חשוב לציין, 👈🏼 שהטיפול בפציעות הקונבנציונליות קודם לטיפול בפגיעה הרדיולוגית. על פי הערכות הסיכונים העדכניות, צפי הנפגעים שנחשפו למנות גבוהות אינו עולה על 10 פצועים. עקרון מוביל לצוותים הרפואיים הוא, שאין להסס ממתן טיפול לנפגעים אלו, ממחקרים שנעשו באירוע צ'רנוביל הקטסטרופלי🇺🇦, המנה המרבית שנחשף אליה איש צוות רפואי שטיפל בנפגעי האסון היא כ-1 REM אשר מקבילה למנה אליה אנו נחשפים בזמן CT בטן. חשיפה למנה כזו אינה מהווה סיכון לפיתוח מחלת קרינה חריפה. כמו כן, מסטטיסטיקות 📊 רב שנתיות, שבוצעו, חשיפה למנה כזו מעלה את הסיכון לפתח סרטן במהלך החיים ב-0.07% כאשר הסיכון באוכלוסייה הכללית לפתח סרטן במהלך החיים עומד על כ-40%.

הטיפול המידי הטוב ביותר לחשיפה לשדה קרינה ממקור חיצוני הוא הרחקת הנפגע מהמקור . מרבית הטיפול בזיהום פנימי נסוב סביב טיפול מורכב ומתמשך בבית החולים🏨, בעבודה משותפת עם טוקסיקולוגים 💊 ולכן פחות רלוונטי לנו, לדרג השטח.

מרבית הטיפול בדרג השטח הוא בזיהום החיצוני, הכולל הפשטת הנפגע, אשר מסירה כ-90% מהחלקיקים הרדיואקטיביים♨.

לסיכום, באירוע רדיולוגי חריג אין לעכב טיפול בפציעות קונבנציונליות, בעיקר מסכנות חיים ורוב הטיפול בטרום בית החולים כולל הרחקה מהמקור והפשטה.