איגרת טראומה 75.1 קובעת כי אין לבצע פעולות החייאה באובדן צלם אנוש (דקפיטציה, התפחמות 🌚). אין לבצע פעולות החייאה כאשר המוות התרחש לפני זמן רב (סימני ריקבון, קישיון מוות 🧟‍♀). כאשר פצוע ללא סימני חיים כלומר: ללא נשימה, ללא דופק, ללא תנועה ספונטנית, ועם אישונים מורחבים שאינם מגיבים לאור😵 – אין לבצע פעולות החייאה.

האינסטינקט המוטבע בכל מטפל הוא להילחם על חיי כל פצוע. אם קיימים סימני חיים כלשהם, או הפצוע מאבד את סימני החיים "תחת העיניים", יש לבצע פעולות החייאה ( ניקוז חזה דו"צ, הנשמה והחזר נפח). בסמכות הפאראמדיק הפסקת מאמצי ההחייאה, רופא בלבד יבצע את קביעת המוות בשטח ולאחריה אותו רופא ימלא את טפסי הפטירה. מפקד/לוחם/חובש/אזרח אינם יכולים לקבוע מוות, ולכן בהגעה לאירוע עם הרוג ☠(גם אם הוא מכוסה ⚰), המטפל הבכיר יעריך את סימני החיים בעצמו ולא יסתמך על הדיווח בלבד.

קביעת המוות מתבססת בלעדית על אבדן סימני החיים, לכן אין צורך לחבר מוניטור . במידה וחובר מוניטור מכל סיבה שהיא, נצפה בדר"כ לראות אסיסטולה➖, אך לעיתים מופיע קצב Pulseless Electrical Activity - PEA .

הסיבות הנפוצות לקצב PEA בפצועי טראומה הן:

1. הלם היפוולמי 💉

2. חזה אוויר בלחץ 😤

3. טמפונדה ❤

כמקובל בארגוני ההצלה בכל רחבי העולם, ניתן לקבוע מוות גם בנוכחות PEA בקצב איטי של מתחת ל-40 בפצוע טראומה קהה ללא סימני חיים כמפורט לעיל.

להחלטה על המשך טיפול בהרוג עלולות להיות השלכות כגון:

1⃣ באר"ן , טיפול ופינוי של הרוג פוגע ישירות בפצועים בני ההצלה 🤕.

2⃣ בחיכוך עם אויב, הנחתת מסוק לפינוי גופה מסכנת את כלל הכוחות 🚁.

3⃣ תאונות דרכים קשות, המערבות מוות של הצוות המטפל או של צד ג', נפוצות יותר בפינוי "פצועים דחופים" 🚑.

זו החלטה מורכבת ומאתגרת, אך חשובה.

לסיכום

על המטפל הבכיר לוודא בעצמו העדר דופק, נשימה, תנועה ותגובת אישונים – אין לבצע פעולות החייאה.

אין צורך לחבר מוניטור.