חסימת נתיב אוויר הינה הסיבה ה2⃣ לתמותה ברת מניעה ומאפיינת 1-10% בלבד מההרוגים ברי ההצלה. יחד עם זאת, הערכת וניהול נתיב האוויר הינן מיומנויות המורכבות 🤹🏾‍♂ ביותר בשטח.

הערכת נתיב אוויר שגויה הינה טעות נפוצה.

הלם לבדו אינו התוויה לנתיב אוויר דפיניטיבי. גם לא פציעת ראש, ואף לא בעיה בנתיב האוויר כאשר הסטורציה שמורה. ישנה גם חשיבות למגמה, למדדים האובייקטיבים ומשך הזמן. פצוע שהסתדר חצי שעה בלי טובוס, כנראה יסתדר גם בחצי השעה הבאה בלעדיו ⌚.

"פתיחת נתיב האוויר" עצמה וההנשמה גם הן מסוכנות. באינטובציה בשטח, 🎲 אחוזי ההצלחה מגיעים לכ-60% בלבד. לאחר כישלון כפול הסיכוי להצליח קלוש. העיכוב בשטח, הנשמה בלחץ חיובי, המחסור בחמצון ובאוורור 🥴 במהלך הניסיונות והגירוי מהלרינגוסקופ מדרדרים את הפצוע. עם זאת, במקרים רבים אנו עדים לביצוע נתיב אוויר דפניטיבי ללא התוויה🚨, גם במחיר של עיכוב פינוי והחמרה של מצב הפצוע.

ה-Laryngeal Mask Airway הומצא בשנות ה-80 בלונדון, ונותן מענה מסוים לבעיות אלו. הוא מקטין זרימת אוויר לקיבה בהשוואה לאמבו ומסיכה, ומלווה ב פחות סיכונים וסיבוכים מאשר אינטובציה – מה שהופך אותו לכלי בטוח יותר גם במידה וטעינו בהערכת נתיב האוויר. למרות שמו, ה-LMA מגיע רק עד לתחתית הלוע ואינו נכנס לתיבת הקול עצמה 🤨.

מחקרים רבים מדגימים שיעור הצלחה גבוה בביצוע LMA. בעבודה פרוספקטיבית שפורסמה ב-JAMA נמצא כ 90% הצלחה בביצוע LMA בניסיון ראשון 🃏 לעומת כ50% הצלחה בביצוע אינטובציה. מחקר שבוצע ביחידת 669 מצא כי הכנסת LMA הצליחה ב-16/18 מקרים לאחר כישלון באינטובציה (88.9%). בנוסף, הכנסת ה-LMA שיפרה את הסטורציה הממוצעת מ-90% ל-98% 📈.

יחד עם זאת, ה-LMA אינו מהווה נתיב אוויר דפיניטיבי מכיוון ואינו עובר את מיתרי הקול ולכן גם לא מתאים בחשד לפגיעה אמיתית בנתיב האוויר, בצקת בלרינקס עקב שאיפת עשן למשל, או להמטומה מתרחבת בצוואר. מחקרים אחרים אינם מראים שיפור בפרוגנוזה של הפצוע עם הכנסת LMA, וייתכן כי הוא מתאים בעיקר כאמצעי גישור 🌁 במתארי פינוי קצרים (במחקר שצוין זמן הפינוי החציוני עמד על 13 דקות).

לסיכום, יש לבחור היטב את הפצוע המתאים לאינטובציה, ה-LMA עשוי לתת מענה במקרים בהם האינטובציה כושלת, או כאמצעי טרם האינטובציה, אך הוא אינו מהווה נתיב אוויר דפיניטיבי ומתאים בעיקר במתארי פינוי קצרים.

https://youtu.be/D1mVbKDpuIw