במנפ"צ של הומרוס (המיתולוגיה היוונית), האיליאדה והאודיסיאה 📚, הוזנו נתוני פציעות של 147 לוחמים. 106 מחנית, 17 מחרבות🤺, 12 מחצים 🏹 ו-12 מקלע (רוגטקה). מה שמצביע על שיעור גבוה במיוחד של פציעות חודרות (91.8%). שיעור הקטלניות (Case fatality rate) בפציעות מחרבות עמד על 100%, בחניתות 80%, בקלע 67%, ובחיצים 42%.

תכנית ההכשרה למטפלים בכירים הייתה ארוכה, וכללה בעיקר עבודה כשוליה. אסקלפיוס ושני בניו מכאון ופודליריוס, למדו רפואה מקיירון הקנטאור. אסקלפיוס ריפא פצועים, ויש אפילו הטוענים שהחיה מתים 🧟‍♀. כטראומטולוג הראשון, מת באופן אירוני ממכת ברק ⚡.

מכאון בנו, הקרפ"ג הראשון, היה לוחם אמיץ ומת בפעילות מבצעית במהלך המלחמה בטרויה 🐴 כאשר פאריס ירה חץ לכתפו. עבור כוחותיו של אגממנון היה זה יום אבל, שכן לדברי הומרוס חיי מטפל בכיר שווים את חייהם של לוחמים רבים.

במיתולוגיה היוונית אמנם לא היו פאראמדיקים, אך בהשוואה של רופאים לאלים יווניים, האחרונים התעלו וזכו לאחוזי ריפוי של 100%. בשל מספר רופאים קטן, שנפצעו גם הם לעיתים בקרב, ומיעוט תקנים לאלים יווניים, לוחמים הוכשרו למתן מענה ראשוני בנקודת הפציעה – בעיקר בעצירת דימום.

מחוץ למיתולוגיה, היפוקרטס עבר קר"פ סדיר בגילדה הרפואית של האסקלפיאדים, והיה למפקד הקר"פ שהרחיק את תורת הטיפול בפציעות מהאמונה והדת וקירב אותה לחיפוש ההקשרים הסיבתיים.

בתקופתו כרע"ן רפואה מבצעית היפוקרטס ואנשיו פרסמו שש איגרות טראומה – פרוצדורות, פציעות ראש, שברים, מפרקים (פריקות), אמצעי רדוקציה, ופצעים. בפרוצדורות, הוא מדגיש את חשיבות התנאים המיטביים לפרוצדורות (תאורה, תחבושות נקיות, מנח פצוע). בפצעים, מבסס את השימוש בחסמי עורקים, שהונחו עד לנמק הגפה אך הצילו חיים. קמ"ד קליני באותה תקופה, סוראנוס, אף הוציא מבטראומה על תחבושות, שם הוא מפרט טכניקות מיוחדות לחבישת הראש 🤕.

גם ברומא, המנתח המשפיע ביותר, אסקלפיאדס, היה רופא צבאי ממוצא יווני. את הניסיון שלו צבר בטיפול בפציעות הלגיונות הרומיים. עקרונות הטיפול שניסח נלמדים ברפואה המבצעית גם כיום. גם הוא, מת בתאונה.

לסיכום, גם ביוון העתיקה, לוחמים טיפלו בנקודת הפציעה, הונחו חסמי עורקים, מטפלים בכירים לקחו חלק מרכזי בפעולות מבצעיות, תיעוד הפציעות קידם את הטיפול, והכל סוכם באגרות ומבטראומה.

חג אורים שמח! 🕎