פציעות שאיפה נגרמות בדר"כ עקב בעירה ועשויות לפגוע בשני מנגנונים עיקריים:

1⃣ פגיעה תרמית מהאוויר החם 😤 בדרכי הנשימה הגורם לכוויות ובצקות.

2⃣ פגיעה כימית ממגוון הגזים הרעילים.

בטיפול, העיקרון החשוב ביותר הוא בטחון S המטפל והמטופל. יש להזעיק כוחות כיבוי אש 🚒 וחילוץ במידת הצורך, ולהרחיק את הפצוע ממקור הסכנה. משך הפעולה של חלק מהגזים קצר, והנזק מצטבר עם החשיפה, ולכן הרחקה ממקום הסכנה תציל במקרים רבים את הפצוע.

ניטור צמוד 📈 ורציף (הערכות חוזרות) הן שם המשחק. פצועים אלו עשויים להדרדר בכל רגע ויש לפנותם 🚑 בהקדם . גזים מסויימים יגרמו לערפול או איבוד הכרה תוך דקות, ואחרים כמו כלור עשויים להחריף את הנזק הריאתי בהדרגתיות גם לאחר מספר ימים מהחשיפה.

ניהול נתיב האוויר. יש לתת חמצן 100%, ולעקוב אחר סימנים להדרדרות בנתיב האוויר. אין להסתמך על מד הסטורציה במתאר זה, שכן הוא עשוי להצביע על סטורציה תקינה חרף היפוקסיה חריפה עקב הקשירה החזקה של פחמן חד חמצני להמוגלובין. לא כל שאיפת עשן מחייבת אינטובציה. אך קול צרוד או קול סדוק 🔇 המלווים במנגנון של שאיפת עשן / כוויות באיזור הפנים והצוואר הינם התוויה לאבטחת נתיב אוויר דפיניטיבי מניעתית (קרי אינטובציה או קוניוטומיה) מייד לאחר סיום הסקר הראשוני.

טיפול תומך ובפציעות נלוות חשוב גם הוא. יש לסרוק עבור פציעות אחרות, ויש להימנע ממתן נוזלים מרובים מחשש להחרפת בצקת ריאות משנית לדלף קפילרי.

הכלל האחרון הוא אנמנזה רחבה, תיעוד מדוייק, והעברת מקל. מגוון גזים עשוי לגרום לפציעה, וכל אחד מופיע עם סיפור מעט שונה: כלור ופוסגן במפעלים; מימן גפרתי מדלקים, גומי ואספלט; אמוניה בדשנים וחומרי ניקיון; ציאניד בבעירת חומרים סינתטיים; פחמן חד חמצני בתנורים; הפטה-פלורופרופן במטפים; הקסה-כלורואתאן ברימוני עשן, ועוד. בעוד הטיפול בשטח דומה, הטיפול בבית החולים שונה מאוד וקיימים אנטידוטים לחלק מהחומרים. טופס ה-101 📝 חייב להיות מדוייק ולהגיע לצוות בבית החולים.

לסיכום, בפציעות שאיפה – בטיחות, ניטור צמוד, חמצן, ניהול נתיב אוויר נכון, טיפול תומך, תיעוד מדוייק והעברת מקל מסודרת מצילים את הפצוע.

https://youtu.be/CB10airH5Sg