חסם העורקים הפחית את התמותה מדימומים בשני העשורים האחרונים. אך חסם העורקים אינו אמצעי מתאים או מספק לעצירת כל סוג של דימום. לחץ ישיר בדימומים פשוטים, קרי תחבושת אישית, עשוי לעצור את הדימום ביעילות עם פחות סיבוכים. בדימומים באיזורי מעבר המענה הינו באמצעות התחבושת ההמוסטטית המצויה אצל כל חובש.

התחבושת ההמוסטטית בשימוש צה"ל וצבא ארה"ב הינה QuikClot Combat Gauze. תחבושת זו מורכבת מבד סופח נוזלים הספוג במינרל קאולין (חרסית סינית). היא עובדת בשלושה מנגנונים: (1) נפח התחבושת, במיוחד לאחר ספיחת הנוזלים מפעיל לחץ ישיר על הכלי המדמם, (2) ספיחת הנוזלים מגדילה את ריכוז גורמי הקרישה, הטסיות והפיברינוגן בנקודת הדימום, (3) ומינרל הקאולין משפעל את פקטור 7 ובכך את כל שרשרת הקרישה.

סקירה שיטתית שהקיפה מעל 800 פצועים ב-17 מחקרים מצאה כי התחבושות ההמוסטטיות לסוגיהן עצרו דימומים במעל 90% מההנחות.

הטעויות הנפוצות הן 1. כיסוי חלקי של הפצע, 2. דחיפה לא מספיק עמוקה של התחבושת, ו- 3. עזיבת התחבושת מהר מדי, טרם ספיחת הנוזלים ועצירת הדימום.

השימוש הנפוץ ביותר הינו בדימומים מאיזורי מעבר.

הוראת ההדרכה של חיל הרפואה העוסקת בתחבושת ההמוסטטית מציינת כי התחבושת תשמש לעצירת דימום באיזורי מעבר (מפשעות, עכוז, בית שחי, צוואר), לטיפול ועצירת דימום בפצע המערב חסר רקמה משמעותי, ולהמרת חסם עורקים בפציעות מתאימות.

יש להפעיל לחץ ישיר ועקיף טרם ביצוע החבישה, לחשוף את הפצע המדמם, להחדיר את קצה התחבושת עמוק ככל הניתן לתוך הפצע באמצעות אצבע תוך כדי המשך הפעלת לחץ, ולדחוס את התחבושת עד למילוי כלל חלל הפצע. במידת הצורך ניתן ורצוי להשתמש ביותר מתחבושת אחת (המוסטטית נוספת, גזה דחוסה, תחבושת בטן וכד') – כאשר הראשונה תהיה תמיד המוסטטית. יש להשאיר קצה חופשי קטן מכל תחבושת מחוץ לפצע בכדי להקל על הוצאת התחבושת בחדר ניתוח. יש להפעיל לחץ מקומי באיזור הפצע למשך 3 דקות ולאחר מכן לבצע חבישה לוחצת עם אגד אלסטי או תחבושת אישית תוך הפעלת לחץ מרבי במקום.

בחודשים הקרובים ייכנס לשימוש מאמן ייעודי לשימוש בתחבושת המוסטטית בדומה לגדמים, המשמשים לאימון הנחת חוסמי העורקים.

אין לבצע חבישה זו בחלל הבטן ובית החזה.