חבלת בטן קהה מהווה גורם מהותי לפגיעה באברי הבטן ולתמותה. גם כאשר הפציעה באברי הבטן חמורה הביטוי הקליני עשוי להיות שפיר יחסית, עובדה ההופכת את האבחנה למורכבת. הקושי באבחנה עשוי בתורו להוביל לאיחור בטיפול ולפרוגנוזה ירודה.

הטחול נפגע ב30% מפציעות הבטן המערבות איבר תוך בטני סולידי, יתר על כן, ביותר משני שלישים מהמקרים בהם קיימת פגיעת טחול מדובר בפגיעה מבודדת ללא פגיעה באברי בטן נוספים. מרבית הפגיעות בטחול נגרמות כתוצאה מחבלות קהות לרוב תאונות דרכים ונפילות מגובה, חבלות באנרגיה נמוכה כגון פציעות ספורט ונפילה מגובה עצמי יכולות גם הן לגרום לפגיעת טחול אך בשכיחות נמוכה. חבלה חודרת, ירי או דקירה, מהווה גורם שכיח פחות לפגיעה בטחול. קרע ספונטאני של הטחול יכול להיגרם בעקבות מחלות המטולוגיות או זיהומים וויראליים הגורמים להגדלה ניכרת ומהירה של הטחול, אך הוא נדיר.

הסימנים והסימפטומים לפציעת טחול אינם ספציפיים, ולרוב יכללו כאב בטן, ייתכן כאב בטן עם הקרנה לאזור הכתף על רקע גירוי של קרום הצפק שנגרם על ידי דם בחלל הבטן. כאב בטן משמעותי בכל פצוע עם חבלת בטן, חבלה באנרגיה גבוהה, סימן חבלה על דופן הבטן, סימן חגורה בפצוע תאונת דרכים, אנמנזה של כאב בכתף או סימני גירוי צפקי בבדיקה מחייבים פינוי מיידי לבית החולים. הסכנה העיקרית בפגיעה בטחול הינה דימום שלא ניתן לעצירה בלחיצה. עוצמת הדימום תלויה בדרגת הפגיעה בטחול. לכן, כאשר קיים חשד גבוה לפגיעת טחול, וכמובן כאשר קיימים סימנים לקיפוח המודינמי יש לפנות את הפצוע בליווי מטפל בכיר.

בסדרה שכללה את כל מקרי פגיעות הטחול בצה"ל בין השנים 2007-2015 אותרו 52 פצועים שסבלו מפגיעה בטחול. מהם 83% נגרמו כתוצאה מחבלה קהה, 10% מחבלה חודרת ו7% נגרמו באופן ספונטאני. ב37% מהמקרים פגיעת הטחול נגרמה כתוצאה מטראומה באנרגיה נמוכה ולפצועים אלו הייתה נטייה לאבחון מאוחר כמו גם לשיעור נמוך יותר של פציעות נלוות. באופן מפתיע, חומרת הפגיעה בטחול הייתה גבוהה יותר דווקא בפצועים שסבלו מטראומה באנרגיה נמוכה. שיעור האבחנה המאוחרת בקבוצה זו היה גבוה מאוד ועמד על 86%. נציין ששיעור זה של פציעות טחול כפול מהשיעור המקובל בספרות, זאת ככל הנראה כתוצאה מהעובדה שמדובר באוכלוסייה צעירה, בריאה עם נטייה לפעילות גופנית מוגברת.

הטיפול בפציעות טחול במתאר טרום בית החולים מוגבל לטיפול במוצרי דם על פי איגרת הRDCR ולטיפול בפגיעות נלוות, ופינוי מהיר ככל האפשר לבית החולים. בבית החולים ייקבע הניהול על פי מצבו ההמודינמי של הפצוע בשילוב עם חומרת הפגיעה בטחול. פצוע לא יציב יעבור הערכה על ידי סונר לזיהוי דם בחלל הבטן (FAST) ובמידה ומזוהה נוזל בחלל הבטן יילקח לחדר ניתוח, במידה ויזוהה טחול מדמם בפצוע שאינו יציב תבוצע כריתת טחול. פצוע יציב יעבור הערכה על ידי CT: פציעות טחול בדרגה נמוכה ינוהלו באופן שאינו ניתוחי, עם או בלי אמבוליזציה של כלי הדם שמספקים את הטחול על פי הצורך. פצוע עם פגיעת טחול בדרגה גבוהה יעבור כריתת טחול בחדר ניתוח.

לסיכום: הטחול הוא אחד מאברי הבטן השכיחים להיפגע בחבלת בטן, בעיקר בחבלת בטן קהה. חבלות בעוצמה נמוכה יחסית גורמות לפגיעות טחול בשכיחות גבוהה, נתון זה נכון בחיילי צה"ל יותר מאשר באוכלוסייה אזרחית מקבילה. עובדה זו בשילוב עם סימפטומים לא ספציפיים, גורמים לשיעור גבוה של אבחנה מאוחרת של פציעות טחול. לאור הסכנה הטמונה בקרע טחול ולאור היעדר טיפול הולם בטרום בית החולים יש הכרח בחשד גבוה לזיהוי פציעות אלו גם ובעיקר בחיילים עם פציעות קלות לכאורה.