פרק :7 -2018אוגוסט4- 10:37שישה ימי בריאה ומתחיל היום השביעי, הפרק השביעי,אשר למען האמת הוא המשכו של הגלגל.אין מנוחה ואין שבתרק אולי למראית עין.מעבר מעיר למושב וחלק מן האמת כבר היה ידוע, וגם זאתלא הייתי יכול לחפש ולמצוא במנוע של Google.האמת שם לא היתה יכולה להכין אותי למעבר, כי אין מהלהכין, כאשר נמוג הפחד. זו האמת.הכנות על תבנית עבר או ניסיון ליצור תבנית חדשה לעתידבטוח, יסודן בפחד. זו האמת.אין זה אומר שתבניות לא תיווצרנה ושעוגות ועוגיות לאתאפינה במטרה ליצור שבלונה בטוחה וטעימה, למראיתעין.יש פה פחות שיחות עם אנשי הרחוב מאשר בעיר, וזה גם לא״חדש״.המיינד לא עמוס מכל גיבובי הפחד. ההישרדות של האדםהעירוני אשר משלם שכירות גבוהה כדי לגור בצפיפותולהחליף ׳מילולי ומלמולי׳ אחד עם השני ובקבוצות, עםזרים רבים. על גובה השכירות ניתן ללמוד מ Google ואם לאממנוע זה, לבטח מ-״יד2״ (2yad(.זוהי רק חוויה אחרת, רק תפאורה אחרת.רחש של צרצור (אך איני בטוח כי ִמ ַצּ ְר ָצר) מרחש לו מבין ענפיעץ האורן.את בתי הקפה, את המכוניות לרוב ואת האנשים הזרים27