Ido Not Know Meditation: Recent Episodes
Ido Not Know
מאות באותמעט עידו לא יודעמר זמנסי בובלנוע במעגלים14000 יום ולא השתנה דבר... כישלון חרוץ דאג לכך.
פרק :7 -2018אוגוסט4- 10:37שישה ימי בריאה ומתחיל היום השביעי, הפרק השביעי,אשר למען האמת הוא המשכו של הגלגל.אין מנוחה ואין שבתרק אולי למראית עין.מעבר מעיר למושב וחלק מן האמת כבר היה ידוע, וגם זאתלא הייתי יכול לחפש ולמצוא במנוע של Google.האמת שם לא היתה יכולה להכין אותי למעבר, כי אין מהלהכין, כאשר נמוג הפחד. זו האמת.הכנות על תבנית עבר או ניסיון ליצור תבנית חדשה לעתידבטוח, יסודן בפחד. זו האמת.אין זה אומר שתבניות לא תיווצרנה ושעוגות ועוגיות לאתאפינה במטרה ליצור שבלונה בטוחה וטעימה, למראיתעין.יש פה פחות שיחות עם אנשי הרחוב מאשר בעיר, וזה גם לא״חדש״.המיינד לא עמוס מכל גיבובי הפחד. ההישרדות של האדםהעירוני אשר משלם שכירות גבוהה כדי לגור בצפיפותולהחליף ׳מילולי ומלמולי׳ אחד עם השני ובקבוצות, עםזרים רבים. על גובה השכירות ניתן ללמוד מ Google ואם לאממנוע זה, לבטח מ-״יד2״ (2yad(.זוהי רק חוויה אחרת, רק תפאורה אחרת.רחש של צרצור (אך איני בטוח כי ִמ ַצּ ְר ָצר) מרחש לו מבין ענפיעץ האורן.את בתי הקפה, את המכוניות לרוב ואת האנשים הזרים27
תֶּכֶף אָשׁוּב3-6-2018 10:51הִיא הַמְּפַתָּה הִגִּיעָהכְּשֶׁהַיָּרֵחַ בְּצִמְצוּם,פַנְטַזְיָה.צֹמֶת דְּרוֹמִי וְשַׁעֲשׁוּעֵי מַאְדִּים.הָאֵלִים הִקִּישׁוּ שָׁלוֹשׁ פְּעָמִיםבַּדֶּלֶת בַּפִּתּוּי מִן הַסְּרָטִים.גּוּפָהּ חָטוּב וַחֲזִיָּתָהּ מְצִיצָה וְקוֹרֶצֶת.הִיא דִּבְּרָה אִתּוֹ.הַתַּסְרִיט מֻצָּג וְהַשּׁוּרוֹת כְּתוּבוֹת.הַמַּהֲלָכִים יְדוּעִיםוְהַסּוֹף כְּבָר לֹא יָדוּעַ מֵרֹאשׁ.חֲזָרוֹת, חֲזָרוֹת, חֲזָרוֹתוְאִלְתּוּר.הוּא קָרָא עַל אוֹדִיסֵיָהוְעַל מִשְׂחֲקֵי הָאֵלִים.אַחֲרֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה יָשׁוּבלְבֵיתוֹ, יִתָּכֵן.אוּלַי אֵלּוּ לֹא אוֹתָם אֵלִים הַיּוֹשְׁבִים לְצִדּוֹ,הַמְּהַתְּלִים בּוֹ.פֶּלֶס-אַתֵּנָה וּמִלְחֲמוֹתֶיהָהַגּוֹרְרוֹת אֲנָשִׁים לְתֹהוּ.זֵאוּס מַחְלְצָם בִּרְעָמִים וּבְרָקִים וּמַחְבִּיא מֵהֶם אֶת הָאֱמֶת.פּוֹסֵידוֹן, הַיָּדוּעַ בִּשְׁמוֹ נֶפְּטוּן, מַסְתִּיר אֶת הַהַצָּגָה בְּגַלִּים שׁוֹצְפִים וְקוֹצְפִים.וֵנוּס, אֵלַת הָאַהֲבָה וְהַיֹּפִי, הַיְּדוּעָה בַּצִּבּוּרגַּם כְּאַפְרוֹדִיטָההָיְתָה פֹּה. יָרְדָה לְבִקּוּרוְחָזְרָה עִם כַּרְטִיס הַבִּקּוּר שֶׁלִּי -אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ.תֶּכֶף אָשׁוּב
פרק :12 -2018אוגוסט22- 11:50הפרק השנים עשר נפתח.שוב גן המשחקים, זווית אחרת.הגן ״שומם״ מאדם אחרי משחק.הילדים ומנוחת האמהות לפני דקות אחדות.האמת החלה מספרת לי אודות משמעות גן המשחקים.מקום עבור הילדים להשתעשע, על פי רוב, על אף כי לאתמיד, ועל האמהות לנוח תחת אחד העצים, על פי רוב(מנוחה), אם כי לא תמיד.האמת החלה מגלה משהו אודות תלות ההתפתחות ביצורעצמו, באמא, בילד.בתחילת הסצנה, המערכה, ניתן היה לראות ארבעהזאטוטים מטפסים על סל ברזל, גובה פסגתו כשלושהמטרים.האמהות ישבונה במרחק של כמה עשרות מטרים מתחת לצלהעץ, או מדויק יותר, על הצל ומתחת לעץ.האמת, שהסיפור ״נעצר״, ״הושהה״, לשעה וחצי.האמת ידעה אודות התקלויות וחשפה לי זאת שוב ושוב.גן המשחקים לא נותר ״שומם״ זמן רב אחרי כתיבת המילה,ותוך כמה דקות אורי ונעמי (כך התוודעתי לשמם) הגיעו עםאימם (ואחיהם ישן בעגלה).הסיפור אודותם ואודות ההיכרות הראשונית לא ייכתב כעת,אם בכלל.
נִסִּיתִי עַד ש...29-4-2018 11:50נִסִּיתִי פַּעַם לִהְיוֹת אַטְלָסאַךְ הַמִּשְׁקָל הָיָה כָּבֵד עָלַי.אָז נִסִּיתִי לִהְיוֹת יְהוּדָהאַךְ הֵם הִמְשִׁיכוּ לִקְרֹא לִי יָנִיב.נִסִּיתִי לְרֶגַע לְהַצְחִיקוְכֻלָּם בָּכוּ.בָּכִיתִי אִתָּם: וּמִיָּד צָחֲקוּ.לֹא הֵבַנְתִּי מָה רָצוּ,וּמִיָּד הֵבִינוּ כַּוָּנָתִי.כָּעַסְתִּי וְזָעַמְתִּי בְּכָל כּוֹחִיוְהֵם עֲטָפוּנִי בְּחֶמְלָה וּבְרֹךְ.אָז הִתְקָרַבְתִּי וְהֵם הִתְרַחֲקוּ.הִתְרַחַקְתִּי וְהֵם הִתְקָרְבוּ.מִשְׂחָק זֶה לֹא מָצָא חֵן בְּעֵינַי.כְּלָל וּכְלָל.הֵם נֶהֱנוּ וְהִשְׁתַּעְשְׁעוּ עַד בְּלִי דַּי.הֵרַמְתִּי יָדַיִם.הֵם הִתְיַשְּׁבוּ הִתְחַלְתִּי לְדַבֵּר, וְהֵם הִשְׁתַּתְּקוּ.הִשְׁתַּתַּקְתִּי כְּמוֹהֶם וְהִתְחִילוּ מְדַבְּרִים.כְּבָר בָּאתִי לַעֲזֹב וְהֵם כְּבָר עָמְדוּ לְהִשָּׁאֵר.נִסִּיתִי לִהְיוֹת מִי שֶׁאֵינִי,וְהֵם הִצְלִיחוּ סוֹף סוֹף לִהְיוֹת מִי שֶׁהֵם.נֶעֱלַמְתִּי.הֵם כָּאן.
===========יחסי גומלין10-6-2017 7:30יחסי גומלין בין אדם לסכין?ומבינם, לאלו הינך מסכיןאחמד הגלב אתמול אותי גלחסכין לגרון הצמיד ופלחבין שערה לעור באמנות כך הפריד.ואף שערה לא נותרה כשריד,בעודי יושב בכס מסתפר?תוהה לעצמי, מה יש לספר!כיצד איני חושש? מאבק סכינים פה לרוב?האם תמים אנוכי? ומותי אך קרוברואה אני כיצד המיינד סיפור לו טווה.ואת חיי בעורמה מתמרן ומתווה,הגוף ישוב בכסא ולא נע.אין הוא תוהה מה כאן נמנעאם המיינד יוביל אותך לישון עם פשפש.אל תתפלא אם תחיה כטיפש,עקוץ ולחוץ ורב מכאובים.בטוח לגמרי שמצבך בן טוביםאך סובל אתה וממשיך לשכנע.שיש מישהו, המשהו ממך מונע,סכין בלתי תלויה, רק אמצעי.זוכר אני את סיפור יצועי,משכתי אחת מפינות הסדין,והפינה הנגדית לא נתנה את הדיןהחליקה החוצה והסדין התקפלוניסיתי בכוח סדין מתפתללמשוך שיכסה את כל היצוע.סדין עקשן, זה לא בר ביצועאך המיינד ניסה במיני הדרכיםכי הרי לימדו שתמיד מוכרחיםלפרוש כל הסדין לשינה ערבה.ואני כבר מותש מאותה מריבהאו אז נפלתי שדוד.נכנע על כורחי למאבק האבודבבוקר ניעורתי אחרי שנת ישרים.לגלות סוד חיים אשיריםעם סדין מקומט ומזרן לא גדול,מגולח למשעי, ומוכן כבר לחדול,מהוליך אותי המיינד שולל.אחרי תבניות שבין אדם לחללכי המרחק עצום בין הגוף כנווט.לבין המיינד שטס בנתיב מעוותכבר שמעתי סיפור על אינתיפאדת יחידים.מתנחלים, שמאלנים, קיצונים שודדים?באיזה סיפור אתה נבחר לשייט?איזה סיפור אתה בוחר לאיית,סכין חותך עור, גלב, מחבל, מנתח,אדם פה קיים והדם אך רותח,בעצם, לא רותח, כשלושים ושבע המעלה?הינך מרתיחו למטרה נעלהכי הגוף יודע לווסת את החום?אך כמה מאמץ נדרש בסוף יוםלקרר דם רותח מעל הנדרש?כדי להקים פה בית למדרשאל יקומו נא כעת ״חילונים״.כי בית המדרש הוא רק סוג של פניםכמו סכין, תלוי יד נאחזת,ואם גם בך המציאות כך אוחזתאולי יתמזל מזלך ותתעורר לגלות,שהגוף מסוגל ללא שאלותללא מילים וללא תארים.לנווט במרחב, כן, גם בין ערים,אך אם המציאות היא אשמה.בהצלחה בחיפוש אחר נשמה?אז מה המשל ומי כאן מושל?מי כאן צולח ומי כאן כושלשים לב כעת מה עושה מחשבה,לאן ״משתייך״ אתה כתשובהלמשחק של מילים, מתנחל, דתי, שמאלני, חילוני...גבר, אישה, מפורסם או פלוני?האם אתה באמת כך שייך?או חופשי אתה מכל מה שנייחכי בורא עולם מעלה לך דמות?אך האם זה אתה הוא כליל השלמות?מה אתה מכליל ומה אתה אוסר?ואם אתה שלם, איך האחר חסרהרי הינו חלק מתצריף אליו אתה שייך.ואין זה אומר תמיד להיות מחוייך,אין זה מעיד גם ההפך להיות...וכן, זה מעלה תהיותאם תמשיך להיות כלוא מחשבהתגלה שמאסר עולם זו לא ממש ישיבהכי מאסר מייסר ארוך כפל כפליים,הוא לתת לגוף לחיות בשולייםולהאמין לכל סיפור, דעה ובדיה.על אם נוצרית, מוסלמית, יהודיהאם היא אם היא אםולכל אחד שם תואם,שאותו אפשר גם להחליף ולשנות?אך האם עוד מלא אתה טוענות====
This is the second book wrITten
by Ido Not Know.
Now the handmade paper is made out of
100% recycled matter of a sort.
The somewhat-short platform will be of use
by us in the short journey in which most
likely I will describe very partly in a way
some kind of a journey that began wITh
my birth and up to the present moment
before I begin the 16 days ceremony (Peter
Paksh) for my father –
Ido “Not Know” Ginton.
It’s a Just Story
(transcript 8:42, 24-July-2021, Israel)
(1 minute silence). So. So it is, shorter story.
6:58, Dutch Time, GMT +2.
mmm… and we are in what is called in some places “The Labour’s Day”. 1st of May, 2019.
And you are walking with me now. All of you. At this moment the output is in the English language. But you can hear me in any language. I can hear the birds. and they can hear me. And you. And we have been here before. I’ve seen this room, I’ve walked this floor. You know I used to leave alone before I knew you.
(End of transcript 14:17, 24-July-2021)
It’s a just story by Ido Not Know
Reading at 07072023 0808 Mr. Ota Tion Time
Hi Ido Not Know,
Wow, I am trying to grasp the messages you are conveying, I can tell I will need to re-read many times.
Thank you so much for the time you have spent decoding my chart for me.
What resonated with me the most was when you said, “ you are mainly here to be alive and thinking, not attracting attention to body or mind”.
I am very much an observer, in fact sometimes I wish I could live forever in the clouds, observing patterns occurring, not having to actually interact.
I never really feel the need to boast or prove myself, not a huge speaker, but a huge listener.
Sometimes I am lonely living in the shadows, but you have confirmed this is what I am here to do.
You are gifted with translating universal truths into words, it’s not easy at all.
Thank you thank you thank you
Ms. R.
[8:10 20:03:2022] Today we are going TO COUNT
Until we do not COUNT any longer
Said The Count to The Counter.
TwoDay we are going TWO COUNT
Until we do not COUNT any longer.
Said The Count two The Counter.
2Day we are going 2 COUNT
Until we do not COUNT any longer
Said The Count 2 The Counter.
TooDay we are going TOO COUNT
Until we do not Count any longer
Said The Count too The Counter.
Today Today Today Today
We We We We
are are are are
going going going going
TO TWO 2 TOO
count count count count
until until until until
we we we we
do do do do
not not not not
COUNT COUNT COUNT COUNT
any any any any
longer longer longer longer
Said Said Said Said
((((The Sad The Sad The Sad The Sad))))
The The The The
Count Count Count Count
to two 2 too
The The The The
counter counter counter counter
תוכלו לתבלן את התהליך. יכול להיות שהתבלין הזה יהיה העיצוב האנושי. יכול להיות שיהיה תהליך למידה אחר. יש המון תבלינים בעולם הזה.
שאתם תלמדו לכבד את עצמכם כשאתם אומרים "לא" במילה או בתנועה עם הגוף. כשאתם תכבדו את זה יבואו האחרים שיכבדו את זה.
מרוץ נטול מטרה. מרוץ נטול הישגים. אני לא רץ כדי להגיע לקו סיום. אני לא יודע מתי קו הסיום יגיע
תהליך התעוררות אחר. אלו שני מישורים, שבשלב מסויים לא הולכים ביחד, עד שהם יכולים להתמזג מחדש. וחומר יכול להביא רוח ורוח יכולה להביא חומר.
עלתה לי מחשבה ואני בתהליך של הקלטת הזרם השיתופי, ברור לי שזו רק שפה ובתוך השפה מרגיש לי להעביר לכן את הערכתי.
וזה בכלל, לכל אדם רגשי באשר הוא.
כבר צרוב בתוכנו בתודעה, גוף ומיינד ונפש וכו'. בשפה האנגלית, העברית, שפת היוגה, הויפאסנה, העיצוב האנושי
אני משתמש בשפה די מוגבלת סך הכל ואדם וחווה זה...
אני מגלה, משהו בי מספר את הסיפור כמו שסיפרו לי
בראשית ברא אלוהים את השמיים...
גדלתי במקום ישראלי יהודי עם המורשת היהודית והסיפור התנ"כי בפאן קיבוצי שלא מאמין בדבר הזה, אלוהים וכן מאמין ב... ולא וכן
זה לאפשר לעצמנו ללכת לאיבוד ושם טמון איזה גן עדן
it's not about buddhi path to awareness or the human design way or guruji & mataji or i dont know meditation way or the book of the dead and the living of the Tibetans.
it's just awareness on the mundane level