ביאור נרחב של ההוכחה של אריסטו ביחס לממשותו של המקום והפרדוקס הנולד מכך. הרב דן בעובדת ההתפשטות של גוף במרחב, שהיא עומדת מצד אחד ביחס למשהו שמחוצה לו (החלל או גופים אחרים) ומצד שני לכאורה קיימת לעצמה.