הרחבת התפיסה ביחס להיות השינוי מחייב חומר כמצע להשתנות. הרב שג"ר מבאר בהרחבה את היות השינוי, ובכללו החומר המתחייב לו, כמכיל שניות, גבול, נקודת ייחוס חיצונית. מתוך כך הרב מעיין ומעמיק במושג האינסופי האחדותי שכולו בתוך עצמו, לבין החומרי הסופי שמכיל ניכור ושניות. בסיום השיעור הרב מתייחס לאפשרויות השונות הנגזרות מין ההמשגות האובייקטיביות – בין הרמב"ם לקבלה ולחסידות.