מהנדסת. בת 27. מטרה: לשפר ביטחון. לבטא עצמה ללא חשש.

בתשאול סיבובי זיהינו אמונות כמו: אני לא שווה. אני חלשה.

עשינו הטבעה מחדש.

יצאה עם אמונות מעצימות: אני שווה. אני ראויה. אוהבים אותי גם כשאני מתבטאת ומבטאת עצמי.

עשינו טראומה פרוסס על אירועים לא נעימים כמו:

שיימינג שעשו לחברתה. והיא נבהלה ופחדה שיקרה גם לה. זו סיבה מאוד מרכזית שהיא פוחדת להתבטא.

וכן ניקוי על מריבות שלה עם אחותה.

בושה שחוותה בגיל בית ספר יסודי.

עשינו דבל ביינד על כך שאם היא תתבטא היא תהיה לבד. כי יצחקו עליה.

ואם היא לא תתבטא-היא כעוסה. עצבנית. ובעיקר מרגישה חלשה.

מה שמוזר-שהיא חווה שינוי מינורי. לא בולט יותר מדי.

עשינו שיחה עם החלק. דרך החלפת כיסאות.

מפחד משינוי. מפחד מהלבד.

הסכים לשתף פעולה בסוף השיחה.

אבל לא מנש חווה את השינוי אצלה.

כרגע הודעתי לה על פסק זמן.

אשמח לקבל הנחיה/רעיונות להמשך.

תודה לך. 🙏🏻